אני עד כדי כך רעה??

הי גאולה

אחי הקטן התארס, ומאז עברו עלי שבועיים קשוחים רצח.

לא מבינה מה קורה לי- אני אוהבת אותו באמת! מאז רק בוכה, כועסת, ולא בא לי לראות אף אחד. אני עד כדי כך רעה? חייבת דחוף מישהו שיבין אותי...

הי יקרה

את ממש לא רעה, ומה שעובר עלייך מובן לגמרי.

אנחנו בני אדם, ויש בתוכנו המון רגשות.

מכירה מצב של אמא שכועסת על הילד שלה?

אז מה- היא כבר לא אוהבת אותו?

ברור שאוהבת, אבל גם כועסת.

גם וגם.

היא מכילה בתוכה גם אהבה גדולה ותמידית, ועכשיו גם כעס גדול. הכעס לא מחליף את האהבה, הוא מצטרף אליה, והאמא מכילה את שני הרגשות ביחד (ובנוסף עוד כמה...) 

וזה נורמלי, וזה טבע העולם, וזה קורה לכולם.

וזה מה שקורה לך:

את אוהבת את אחיך הקטן באמת! את גם שמחה בשבילו באמת!

אבל ביחד עם זה הכאב שלך הופך להיות גדול יותר, כי גם את רוצה!

את מקנאה- לא כי כואב לך שהוא התארס, אלא כי כואב לך שאת לא.

את כאובה כל כך.

לכן קבלי את עצמך גם עם הרגשות הקשים, ואל תכעסי על עצמך.

מותר לך להיות עצובה, כועסת, כואבת, רוצה...

ואת יודעת שעמוק בלב את גם אוהבת אותו ושמחה בשבילו. גם וגם.

חיבוק גדול!